הוראת מדעים בחינוך הקראי: פרקים בלימוד הקראי של ׳רוח חן׳

Publisher: Cambridge University Press

E-ISSN: 1475-4541|37|1|א-כח

ISSN: 0364-0094

Source: AJS Review, Vol.37, Iss.1, 2013-05, pp. : א-כח

Disclaimer: Any content in publications that violate the sovereignty, the constitution or regulations of the PRC is not accepted or approved by CNPIEC.

Previous Menu Next

Abstract

מטרתי במאמר זה היא לשפוך אור חדש על סוגיית הלימוד של המדעים במערכת החינוך הקראית המסורתית. לשם כך, אבחן את מקומו של חיבור מדעי עברי, ׳רוח חן׳, במסגרת הוראת המדעים בשלוש סביבות תרבותיות קראיות: ביזנטיון במאות השלוש עשרה – השש עשרה, מזרח אירופה וחצי האי קרים במאות השש עשרה – השמונה עשרה, וקהילות קרים בשליש השני של המאה התשע עשרה. בדיוני אבקש להראות כי במערכת החינוך הקראית באזורים ובתקופות אלה נהגה מסורת של קריאה ב׳רוח חן׳ כחלק מן ההוראה של המדעים. ראשיתה של מסורת זו במרכז הקראי הביזנטי. למדנים קראיים שפעלו במרכז זה במאות החמש עשרה והשש עשרה, לימדו מדעים, בפרט כהכנה לעיון בחיבורים בהגות פילוסופית-דתית, ובחרו לאמץ את ׳רוח חן׳ כספר לימוד. הקראים במזרח אירופה ובקרים המשיכו ללמד חיבורים אשר חייבו אותם להקנות לתלמידיהם לפחות ידע בסיסי במדעים. ׳רוח חן׳ שימש עבורם ככלי מרכזי, ולעיתים בלעדי, למימושו של יעד פדגוגי זה, בייחוד בכל הנוגע להוראת מדעי הטבע. להוראה של יסודות הלוגיקה נסתייעו לעיתים גם ב׳מלות ההגיון׳ המיוחס לרמב״ם, או בחיבורים אחרים במלאכת ההגיון. גישות ושיטות אלו בהוראת המדעים, ובכללן השימוש ב׳רוח חן׳, התמידו במערכת החינוך המסורתית בקהילות הקראיות שבקרים לפחות עד לשליש השני של המאה התשע עשרה.